גז"ד למועצה מקומית זכרון יעקב בגין הרשעה בעבירות של זיהום הים ממקורות יבשתיים והזרמת שפכי ביוב

פרוטוקול

ב"כ הנאשמת 1:

מבקש ליתן את גזר הדין בהעדר נציג מטעם הנאשמת 1 כאשר הינה מיוצגת על ידי. יש לי סמכות לכך ובקשתי זו נעשית על דעת היועמ"ש של הנאשמת 1.

גזר דין לגבי הנאשמת מס' 1:

כתב האישום ייחס לנאשמת מס' 1 (להלן:"הנאשמת"), יחד עם אחרים, עבירות לפי סעיפים 2+ 6(א) לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח- 1988 ועבירות לפי סעיפים 2+ 13(א)(1) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד- 1984.

עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ועיקריהן הן כי הנאשמת, ביחד עם אחרים, הזרימה, בעקיפין, שפכי ביוב ממתקני טיהור שפכים אשר אגרו שפכי ביוב מתחום שיפוטה אל הים ולכלכה את חופי הים הסמוכים לקיבוץ מעין צבי, שהינם רשות הרבים, וזאת במספר הזדמנויות במהלך שנת 1998.

עניינם של יתר הנאשמים בתיק זה כבר הסתיים, כפי שפורט בהכרעת הדין.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לה.

בהכרעת הדין מיום 4.11.07, לאחר שמיעת מלוא הראיות, הורשעה הנאשמת בעבירות המיוחסות לה, עת נקבע כי הנאשמת הייתה אחראית על הזרמת השפכים אל הים ולכלוך רשות הרבים.

בישיבת הטיעונים לעונש מיום 12.12.07, טרם הטיעונים לעונש, העידה הנאשמת את מר אלי אבוטבול, יושב הראש הנוכחי של הנאשמת 1, כעד מטעמה לעניין העונש.

העד  העיד בבית המשפט על מאמציה של הנאשמת בשמירה על איכות הסביבה ופירט כי הנאשמת נבחרה לאחרונה לשמש ישוב לדוגמא בתוכנית של מחזור אשפה בבתי אב, תוכנית אשר אמורה להתחיל בינואר 2008.

כן העיד כי בעיות הביוב של המועצה, נשוא האישומים, נפתרו עם חיבורם של כל בתי האב בזכרון יעקב וכן היקב למכון טיהור שפכים חדש המצוי בצומת פרדיס- זכרון יעקב, וזאת לפני מספר חודשים.

בטיעוניו לעונש, הדגיש ב"כ המאשימה את חומרת העבירות שביצעה הנאשמת, בין היתר לאור ריבוי העבירות, זרימת השפכים לים לאורך זמן ויחסה המזלזל של המועצה, באמצעות ראש המועצה דאז, לבעיות השפכים וזיהום הים, כפי שעלה מחומר הראיות וכאשר הובאו בפני בית המשפט נתונים על נזק רפואי שעלול להגרם למתרחצים בים כתוצאה מזיהומו על ידי שפכי ביוב וקולחין.

עוד ציין ב"כ המאשימה את חוסר המעש של הנאשמת במציאת פתרון לבעיית השפכים, שנמצא רק בחודשים האחרונים, כעשור לאחר ביצוע העבירות נשוא האישומים.

ב"כ המאשימה טען כי יש ליתן ביטוי בענישה להבדל בין חלקה של הנאשמת, שהינה העבריין העיקרי, ובין חלקיהם של יתר הנאשמים בביצוע מעשי העבירות, המועצה המקומית פרדיס וקיבוץ מעין צבי.

על כן עתר ב"כ המאשימה למצות את הדין עם הנאשמת ולהשית עליה את הקנס המקסימלי הקבוע בחוק וכן התחייבות כספית. לתימוכין, הגיש פסיקה באשר לרמת הענישה במקרים דומים.

מאידך, טען ב"כ הנאשמת כי קיבוץ מעין צבי הינו העבריין העיקרי בתיק ולא הנאשמת, כאשר לקיבוץ הייתה השליטה על מתקני השפכים שאליהם הוזרמו, בהסכמה, השפכים משטח הנאשמת והקיבוץ הוא אשר אפשר הזרמת השפכים אל הים, על דעת עצמו.

כמו כן, אין לטענתו להפלות בין הנאשמת למועצה המקומית פרדיס, שכן הוכח לטענתו בראיות ההגנה,  כי מספר תושביה היה גדול משל הנאשמת 1 בזמנים הרלוונטיים לאישומים ומכאן כי חלקה בהזרמת הביוב למתקני השפכים היה גדול יותר מחלקה של הנאשמת.

בתימוכין לטענותיו, הפנה ב"כ הנאשמת לראיות אשר הוגשו מטעמה במהלך שמיעת העדויות, על מאמציה של הנאשמת לאורך כל השנים במציאת פתרון לבעיות הביוב בשטחה. עוד ציין כי מכוני התקנים נשוא כתב האישום אושרו ע"י כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים כמתאימים בעת הקמת הפרויקט וכי רק בשלב מאוחר יותר כשלו.